פסק-דין בתיק ת"ק 18678-01-12

תביעה כספית ע"ס 5,102 ש"ח.

א. התביעה :

בתאריך 24.8.11 בשעה 16:30, נהג התובע את רכבו מסוג סוזוקי ליאנה מ"ר 81-873-28 מכיוון דרום לצפון, ברחוב לח"י ברחובות והתקרב לצומת הרחובות לח"י ודרך ירושלים.

נטען, כי התובע חלף את הצומת, בעת שהרמזור בצומת הבהב עקב קלקול, ולפתע הגיח מצדו הימני, מדרך ירושלים, רכבו של נתבע 2 מסוג פיג'ו פרטנר מסחרית מ"ר 43-416-51, נהוג בידי נתבע 1, אשר נכנס אל הצומת מבלי לציית לתמרור "עצור" ופגע ברכבו של התובע.

עקב התאונה, הנזקים לרכב התובע הם: 4,407 ש"ח בגין הוצאות תיקון הרכב, 600 ש"ח שכ"ט שמאי, 95 אגרת בית-משפט.

ב. ההגנה :

הנזקים המתוארים בכתב-התביעה לא אירעו באשמת הנתבעים.

נתבע 1 נהג את רכבו בדרך ירושלים, התקרב לצומת עם רחוב לח"י. בצומת הבהב רמזור צהוב המלמד על תקלה. נתבע 1 הבחין בתמרור העצור ולפיכך עצר את רכבו. הצומת הייתה פנויה. "ראיתי משמאלי מכונית במרחק גדול, לכן החלטתי לחצות את הצומת ישר, ואז הגיעה המכונית מצד שמאל במהירות גבוהה, והתנגשה בדופן שמאל שלי מאחור, כשהנהגה בכלל לא בולם. כתוצאה מכך נגרם נזק קל לשני כלי הרכב"

ההגנה מצרפת חוות דעת של בוחן תנועה, מר שלמה אלימלך, אשר חיווה דעתו כי התאונה ארעה "בעת שהמסחרית החלה לחצות את הצומת ישר. נהג הפרטית התקרב מצד שמאל, ופגע עם חלקה הקדמי-ימני בפינה אחורית-שמאלית של המסחרית. כלומר: האימפקט בין שני כלי הרכב, ארע לאחר שהמסחרית חצתה מספר מטרים אחרי קו העצירה, ללא תגובה של בלימה מנהג הפרטית". מסקנתו היא כי "...נהג המסחרית היה מחויב בעצירה ומתן זכות קדימה...נהג המסחרית מילא אחר הוראות החוק בכך שעצר, אך יתכן שטעה בשיקול הדעת בכך שחשב שיספיק לחצות ישר, ולא מילא את החובה השנייה של מתן זכות קדימה. ופה, תרומתו לתאונה של נהג הפרטית אשר לא הגיב לפני הפגיעה, והעובדה שהמסחרית נפגעה רק בחלקה האחורי שמאלי, מצביעה על כך שאילו בלם או סטה או היה מאט בכניסתו לתחום הצומת הייתה נמנעת תאונה זו".

ג. דיון :

בבית-המשפט העידו הצדדים.

התובע העיד, כי הוא נכנס אל הצומת "שהייתה פנויה לגמרי, אחרי שעברתי את חצי הצומת ראיתי מכונית שבאה מצד ימין, חשבתי שהוא יעצור וייתן לי לעבור...אז הוא התקרב אלי ופגע במכונית שלי" (עמוד 1 שו' 11 - 13).

הנתבע 1 העיד, כי הוא הבחין ברמזור המהבהב, הבחין בתמרור ה"עצור" הניצב במסלול נסיעתו, ציית לו, ואז המשיך  ונכנס אל הצומת. כאשר חלף מרחק של כנתיב,  פגע בו התובע עם רכבו (עמוד 1 שו' 22 - 26).

אני מקבל את גרסתו של התובע לנסיבות קרות התאונה מהטעמים הבאים:

ראשית, עדותו של התובע הייתה אמינה עליי.

שנית, עדות התובע נתמכה בעדות רעייתו (עמוד 2 שו' 7 - 11).

שלישית, בכיוון נסיעתו של הנתבע 1 ממוקם תמרור "עצור", ואני סבור, כי הנתבע 1 לא ציית לתמרור בטרם נכנס אל הצומת. לו היה עושה כן (תוך הערכת המהירות ומרחק הבלימה) התאונה הייתה נמנעת.

רביעית, חוות הדעת אשר הוגשה במסגרת כתב-ההגנה, אף היא קובעת, כי התאונה נגרמה בשל מחדלו של הנתבע 1, הגם שהיא מעריכה שגם לתובע אשם תורם.

חמישית, נתבע 1 העיד, כי בטרם הוא נכנס לצומת הוא הבחין ברכבו של התובע :"ראיתי רכב מצד שמאל שלי" (עמוד 1 שו' 24).